לא כתבתי המון זמן ובכלל לקחתי קצת זמן אוף מהאתר. כיף לחזור ולראות שהכל מתקתק. מקווה להיות מעורב יותר בהמשך העונה.

טריי יאנג:

אחד השחקנים שנשפכו עליהם הכי הרבה מילים כאן בהופס. לא אתייחס לשאלה האם ההגנה שלו יכולה להספיק בשביל לקחת קבוצה לאליפות, גם לא האם ההשחלות בין הרגליים הם חלק מהשואו כמו הטבעה בפנים או משפילות את שחקני היריב. אפילו לא אחווה את דעתי על שיערו המקורזל. כן אנסה להאיר קצת על ההשוואה בינו לבין השחקן אליו הושווה עוד לפני שנבחר בדראפט – סטף קארי.

שלשות מטווחים לא הגיוניים, חדירות וירטואוזיות, חוסר מועמדות לאחת מחמישיות ההגנה אלה נקודות שמשותפות לשניהם. יאנג עוד לא מתקרב לאחוזים המטורפים של סטף מחוץ לקשת אבל יש שני נתונים משמעותיים בהם שחקן השנה השנייה מג'ורג'יה כבר מתעלה על ה-TWO TIMES MVP מהמפרץ:

אסיסטים בפרט וניהול משחק בכלל – בעונתו החמישית בליגה, ועוד לפני שסטיב קר החליף את מארק ג'קסון כמבוא לאימפריה של חצי העשור האחרון, קארי 'עיניים ירוקות' היה רכז הרבה יותר קונבנציונאלי ממה שראינו ממנו בהמשך הקריירה אז שימש יותר סקורר ממנהל משחק. באותה עונה הוא קבע שיא קריירה באסיסטים – 8.5 למשחק. טריי יאנג כבר עכשיו מראה יכולות ניהול משחק יותר טובות מסטף בשיאו. המספרים מגבים את מה שהעיניים רואות – 9.2 אס', חלקם שומטים לסתות ופוערים פה. קבלת ההחלטות שלו נהדרת ולא מאפיינת שחקן כל כך צעיר. נכון, הוא מאבד כמעט 5 כדורים למשחק אבל כמות האס' בהחלט מפצה על זה ומעמידה אותו כבר במקום השני בליגה אחרי לברון ומספריו המדהימים. וזה עם צוות מסייע בינוני למדי, בלשון המעטה.

היכולת להגיע לקו – קארי משלב את הקליעה האבסולוטית עם יכולת חדירה נהדרת ובמשך שנים נחשב לאחד המסיימים הכי טובים בטבעת. אולם, היכולת לסחוט עבירות ולמקסם את היותו קלעי העונשין מהטובים בהיסטוריה (מעל 90% בקריירה) לא מוצתה. ובליגה בה האנליטיקס מראה את חשיבות הקליעות מהקו, טריי מצליח להתעלות על מורו ורבו. 9.4 הליכות לקו שנקלעות ב-85.6% הן אחת הסיבות שהופכות אותו לכוח התקפי כל כך משובח, למרות אחוזי קליעה סבירים למדי (53% אפקטיביים). זה כמו לקלוע 3 שלשות במשחק ב-58%. עד כדי יעיל. והוא רק במשכלל את זה ככל שהעונה מתקדמת – ב-12 משחקיו האחרונים הוא הלך לקו כמעט 14 פעמים במשחק.

דריימונד גרין:

גם דונקי היה העונה מושא לדיונים רבים ודעות מגוונות. המילה נגר כנראה נזרקה פעם או פעמיים. אני לא פה בשביל לדבר על יכולת הקליעה (אי אפשר באמת להתווכח עם 44% אפקטיביים, זאת נגרות במיטבה ) אלא על יכולת המסירה. לא מעט נטען כלפי מכווץ האשכים שבלי הקלעים ההיסטוריים מסביבו הוא היה עוד רול פלייר זניח בתהומות השארלוט או האורלנדו של הליגה. אז מבחינה הישגית, העונה, לראשונה כשחקן הבכיר בקבוצה, הווריורס לא הולכים לשום מקום חוץ מלמאזן הגרוע בליגה. ברור גם שאחרי הפציעה של סטף, לא היתה להם כל כוונה אחרת. אולם, האם אפשר לקבוע העונה כי כמות האסיסטים הגבוהה לאורך השנים אכן נבעה רק בגלל שבפינות חיכו קארי, קליי ודוראנט? העונה גרין מוכיח חד משמעית – לא!

עם שחקני ג'י ליג סביבו, דריימונד מוסר העונה 6.2 אס' למשחק. נכון, בארבע העונות הקודומות הוא מסר מעל 7 למשחק אולם כשלוקחים בחשבון את הירידה המשמעותית בכמות הדקות, מדובר בירידה מזערית. מבחינת יחס אס'/איב' מדובר בעונה השנייה בטיבה בקריירה שלו.

6.2 אס' למשחק מציבים את מפצח האגוזים במקום ה-20 בליגה. ה-19 שמקדימים אותו מורכבים מ-15 רכזים פלוס לברון ולוקה (רכזים בפועל), יוקיץ' ודווין בוקר. ואפילו זה לא משקף את המיקום האמיתי כי כשמחשבים פר 36 דקות גרין כבר מדורג במקום ה-8. לפני לילארד. לפני יוקיץ'. לפני הארדן וראס וכריס פול. קראתם נכון. עם דמיאן לי וקיי באומן וג'ורדן פול. היסטוריים הם לא…

ועוד תוספת קטנה:

כרמלו אנטוני – יש איזו תחושה כאילו מלו נותן עונה טובה. אז בשביל שחקן שלא ידוע במשחק ההגנה, ביכולת המסירה או בחיזוק הכימיה הקבוצתית אנחנו נשארים עם הקליעה. אחרי 40 משחקים במדי פורטלנד, מלו, שמקבל קרדיט רב עם 32 דקות על הפרקט, מחזיר לטרי סטוטס עם 35%סבירים לשלוש אבל גם 46% אפקטיביים, רחוק מהממוצע בליגה. עם 2.6 הליכות לקו הוא בטח לא מפצה על זה – ה-TS% שלו הוא הנמוך בקריירה. בשורה התחתונה – הייתי מעדיף את הארקלס או אמינו עם ההגנה המצוינת ועל אף המגרעות בהתקפה.

ספנסר דינווידי – כל הכבוד לו על שמוביל את הנטס לעוד עונה בפלייאוף אבל בינינו, זה בעיקר המזרח המחפיר. כבר קראתי השבוע שהגיע לו מקום באולסטאר. 30% מחוץ לקשת ו-47% אפקטיביים זה פשוט לא מספיק. מן הסתם, אין לברוקלין הרבה אופציות טובות יותר אבל לא צריך לתת לו קרדיט יותר ממה שמגיע לו.

לו ויליאמס – גם סוויט לו האהוב, השחקן השישי הנצחי, ממשיך ךקךוע בצרורות עם 19.5 נק' למשחק אבל גם אצלו היעילות נמוכה. מחוץ לקשת הוא סביר עם 35% אחוז אבל בתוך הקשת המצב רע מאוד ובסך הכל הוא עם 47% אפקטיבי. לזכותו יאמר שהוא מאסטר בסחיטת עבירות עם כמעט 6 הליכות לקו שנקלעות ב-86% מצוינים. וברגע האמת תמיד הייתי מעדיף לראות אותו אצלי מאשר נגדי. רק לא בטוח שעם קאווי וג'ורג' נראה את זה מספיק בפלייאוף.

פרד ואן וליט – אז בשביל לסיים באווירה חיובית, אחד המועמדים לפרס השחקן המשתפר של העונה. הוא הפך מרול פלייר חביב לאחד השחקנים הכי חשובים בקבוצה שמכוונת לגמר המזרח. מ-11 נק' ו-4.8 אס' הוא קפץ ל-18 נק' ו-6.8 אס' ויחס אס'/איב' אדיר של 3 ל-1. למרות עלייה משמעותית בנפח הזריקות, הצליח לשפר במעט את האחוזים ועם 40% מחוץ לקשת הוא משלב קליעה נהדרת, ניהול משחק והגנה לוחמנית ובלתי מתפשרת. מבחינתי, אחד הסיפורים היפים של העונה.